אבני נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

רקע כללי וטענות התובעים

ביום 29.11.09 הציג נציג הנתבעת בפני התובעים תוכנית לרכישת 3 קווי טלפון בהבטחה שהמכשירים ניתנים חינם כולל דיבורית לרכב חינם. התובעים טוענים כי בכל חודש במשך 36 חודשים חויבו התובעים ב 170 ₪ ובסה"כ 6,120 ₪. כשביקשו התובעים להתנתק מהנתבעת שוחררו 3 מכשירים אך את המכשיר ברכב לא הסכימו לשחרר ושוויו 1,530 ₪.

התובעים ביקשו לנתק את שרות האינטרנט ולחסוך בהוצאות ונקנסו ב 38 ₪ על שרות שלא השתמשו בו פעם אחת. הזיכוי החודשי הוקטן מסך 377 ₪ ל 60 ₪ במשך 5 חודשים בתוספת מע"מ ובסה"כ 1,740 ₪.

טוען התובע כי ביום 1.7.11 התנתק התובע מהשירות ובחיוב האחרון חויב 50% יותר מכל חודש, הפרש 200 ₪. במשך 18 חודשים חויב התובע עבור 4 טלפונים בכל חודש בסך 17 ₪ עבור ביטוח, למרות שבשנה הראשונה יש אחריות יצרן על המכשירים. הביטוח נעשה ללא בקשת התובע בסך 306 ₪. התובע מלין על בעיות קליטה קשות ולכן תובע פיצוי בסך 4,000 ₪ בגין חוסר קליטה.

טענות הנתבעת

הטענות נדונו בפני כב' השופט פרידלנדר וניתן פס"ד בתיק 27189-03-10, התובעים בחרו להגיש שוב תביעה בגין אות המסכת עובדתית. (התביעה הסתיימה בפשרה). כל ההתחייבויות קוימו כסדרן, לכל היותר מדובר בטענה שבכדאיות העסקה.

באזור מגורי התובע בהרצלייה קיימת קליטה באיכות טובה מאוד, דו"ח איכות תקשורת ולפי השימוש השוטף שעושים התובעים במכשירים שבבעלותם מוכיחה זאת.

מכשיר הרכב – המכשיר נמצא בבעלות התובעים ובחזקתם ובאפשרותם להפעילו בעל עת ברשת הסלולארית של הנתבעת, ככל שבחרו לנייד את הקווים לרשת אחרת אין בכך להטיל על הנתבעת חבות.

חבילת גלישה – לפי הסכמי ההתקשרות המחייבים שבכתב החתומים על ידי התובעים צוין במפורש כי התובעים בוחרים להצטרף לחבילת גלישה בתשלום 24.20 ₪ בהתחייבות ל 18 חודשים. ככל שהתובעים בחרו לנייד בטרם סיום התקופה אין להם להלין אלא על עצמם ככל שחויבו כדין בגין הפרת ההסכם. התובעים עשו שימוש בחבילת הגלישה בחודשים שונים.

התובעים היו מודעים היטב לתנאי ההתקשרות ושלצורך קבלת הזיכויים החודשיים עליהם לבצע שימוש מינימאלי במכשירים שברשותם. ככל שלא עמדו בתנאים אין להם להלין אלא על עצמם. באשר לטענה בדבר חיוב בגין 50% ביתר – מדובר בחיוג לחו"ל בסך 200 ₪ ההפרש לו טוען התובע.

באשר לביטוח המכשיר – התובעים בחרו להצטרף לשירות בהסכמי ההתקשרות בתמורה לסך 20 ₪ לחודש, קיים פער משמעותי בין הכיסוי שמקנה היצרן ובין שירות התיקונים. שירות התיקונים כולל כיסוי נרחב יותר של קבלת מכשיר חלופי גם בגין אובדן/גניבה/נזק בלתי הפיך של המכשיר. ביום 26.1.11 בחלוף שנת אחריות היצרן נזדקקו התובעים לתיקון מכשירם וקיבלו מכשיר חלופי.

לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים סבורני כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח את תביעתם.

טענות התובעים לגבי בעיות קליטה נטענו בצורה כללית וסתמית ללא כל פירוט מינימלי, ולא ניתן להדרש ברצינות לטענה זו. הנתבעת צירפה דוח איכות תקשורת לשלושת מספרי המנוי של התובעים, המעידים על איכות בשיעורים המגיעים לכמעט 100%, בתקופה הרלבנטית, ועל כן עדיפים נתונים מתועדים אלו על פני טענותיהם הכלליות של התובעים.

בכל האמור לפיצוי בגין מצגים מטעים, פוצו התובעים במסגרת ההליך הקודם, ואין הם יכולים לעורר מחדש עניין זה בתביעה הנוכחית.

מקובל עליי טענת הנתבעת כי התובעים חויבו על פי האמור בהסכמים עליהם הם חתומים, ואין הם יכולים לבוא עתה ולטעון כי לא קראו את ההסכמים או כי מדובר בהסכמים המנוסחים בצורה לא מובנת. כך, צירפה הנתבעת את העתקי ההסכמים המעידים על התקשרות לחבילת גלישה, וכי במקרה של ניוד לרשת אחרת יהא עליהם לשאת בקנס אם עשו כן טרם תום תקופת ההתחייבות. כמו כן הותנו הנחות מסויימות בשימוש מינימלי חודשי, הכל כמפורט בהסכמים. הנתבעת אף צירפה חשבוניות המראות שימוש בשירותי גלישה ויש בכך להדוף את טענת התובעים כאילו המכשירים שניתנו להם לא אפשרו גלישה כלל.

באשר לחיוב בגין ביטוח, צורף הסכם המעיד כי התובעים ביקשו להצטרף לשירות תיקונים תמורת עלות חודשית, אשר מטבע הדברים, מעניקה כיסוי רחב יותר מאשר אחריות היצרך על המכשיר והוכח כי מכשיר אחד אף הוחלף.

מקובלת עליי גם הטענה כי משבחרו התובעים לנייד את מכשיריהם לרשת אחרת, אין הם יכולים לצפות כי תוטל על הנתבעת אחריות אם המכשירים אינם עובדים ברשת האחרת, וממילא לא הוכיחו התובעים באופן קנוקרטי כי מכשיר מסויים לא פעל.

באשר לחיוב ביתר, הודו התובעים בכתב התשובה כי אכן מדובר בחיוב בעת ששהו בחו"ל, ועל כן לאור הודאתם יש לדחות את תביעתם ברכיב זה.

בסיכומו של דבר, התובעים לא הוכיחו את נזקיהם ולא הציגו חשבוניות או את ההסכמים עליהם הם חתומים. לא מצאתי מענה הולם מצידם לטענות הנתבעת אשר גובו באסמכתאות בכתב. אם בתביעה הקודמת עוד טענו התובעים כי לא קיבלו מסמכים וחשבוניות עד סמוך לדיון שם, הרי שעתה, ובטרם הגשת תביעה זו, היה עליהם להתכבד ולצרף את ההסכמים והחשבוניות השונות כדי להוכיח ולפרט את טענותיהם ולא להסתפק באמור בכתב התביעה ולצרף גזרי עיתונים שאין בינהם לבין המחלוקת העובדתית דבר. יש לזכור כי תובע המגיש תביעה לבית המשפט צריך גם לדעת, שבית משפט לתביעות קטנות הוא בית משפט לכל דבר ועניין וגם בבית משפט זה חייב תובע להוכיח את תביעתו ואת הסעד הנדרש ואין התובע יכול לצאת מתוך הנחה, שדי בנקיבת סכומים סתמיים ומוגזמים על מנת שבית המשפט יעניק לו סכומים אלה – גם אם אין לתובע הוכחה ולו לכאורה לסכומים הנתבעים. אמנם בית המשפט לתביעות קטנות מאפשר מסגרת דיון לא פורמלית מבחינת דיני הראיות וסדרי הדין אולם אין פירוש הדבר שניתן פטור מהוכחת התביעה, למי שעליו הנטל להוכיחה. דברים אלו יפים במיוחד לאור ההלכה הידועה מימים ימימה לפיה, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי (ראו: ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פד"י לה(2) 800).